מודל אינטגרטיבי לטיפול בנפגעי טראומה על רקע מתקפת השבעה באוקטובר: שילוב בין טיפול רגשי, פסיכיאטרי ושיקומי במסגרת מרפאה ייעודית מחברים: , אור מימון - קרימינולוגית קלינית, היחידה להפרעות אכילה, אלינה רטר - עובדת סוציאלית, היחידה ד”ר דניאלה עמיטל המרפאה לבריאות הנפש וטיפול יום, המרכז הרפואי להפרעות אכילה, ד”ר ילנה יוחייב - רופאה פסיכיאטרית, מנהלת - ברזילי רקע: אירועי השבעה באוקטובר הובילו למשבר נפשי רחב-היקף, אשר הציף צורך מידי בפיתוח מענים טיפוליים כוללניים לנפגעי טראומה. לשם כך, הוקמה מרפאה ייעודית לטיפול בטראומה, המבוססת על מודל אינטגרטיבי המשלב בין טיפול רגשי (פרטני וקבוצתי), פסיכיאטרי ושיקומי. את הטיפול במרפאה הוביל צוות רב-מקצועי הכולל פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, אחים מוסמכים ומטפלים ברפואה משלימה, שפעלו בתיאום הדוק ובשיתוף פעולה רציף, במטרה לספק מעטפת טיפולית הוליסטית המקדמת החלמה, חוסן נפשי ותפקוד יום-יומי. מטרות/שאלת המחקר: מטרת המחקר הייתה לבחון את תרומתו של המודל האינטגרטיבי לשיפור התפקוד, הפחתת סימפטומים פוסט- טראומטיים והגברת תחושת רווחה סובייקטיבית בקרב המטופלים. שיטת המחקר: המחקר התבסס על גישה איכותנית, וכלל ראיונות עומק עם עשרים מטופלים אשר השתלבו במסלול הטיפולי במרפאה. לאחר איסוף הנתונים, התבצע ניתוח תוכן איכותי של הראיונות, במטרה לזהות תמות מרכזיות הנוגעות לפיתוח תחושת שליטה, הפחתת תסמינים פוסט-טראומטיים, שיפור תפקוד יום-יומי, וחוויית המשמעות שבטיפול הרב-תחומי. תוצאות: המשתתפים תיארו את המרפאה כמרחב בטוח, עקבי ומכיל, המציע מענה מידי ומקיף לצרכים מורכבים. השילוב בין תמיכה רגשית ועיבוד טראומה לבין התערבויות שיקומיות ומיצוי זכויות נתפס כמפחית חרדה, מחזק תחושת מסוגלות ותורם לשיפור ניכר בתפקוד היום-יומי. הליווי הפסיכיאטרי הרציף נתפס כגורם מייצב, המסייע בהפחתת סימפטומים חריפים ובהגברת ויסות רגשי. בנוסף, המשתתפים הדגישו את התרומה הייחודית של הטיפול הקבוצתי לתהליך ההתמודדות. רבים ציינו כי המפגש עם אחרים שחוו טראומה דומה יצר תחושת הקלה, הפחית בדידות, ואִפשר מרחב שיתופי ואוניברסלי. ככלל, החוויה האינטגרטיבית כולה דווחה כמקדמת שיפור מהיר ומשמעותי, במיוחד כאשר כלל ההתערבויות ניתנות תחת קורת גג אחת. מסקנות והמלצות: המודל שפותח מציע מענה הוליסטי ומעמיק לטיפול בנפגעי טראומה, המבוסס על שילוב בין דיסציפלינות קליניות וקהילתיות. לאור הממצאים, מומלץ לאמץ ולהרחיב את השימוש במודל גם במרפאות טראומה נוספות, בפרט באזורים המאופיינים באוכלוסיות בסיכון גבוה, כגון יישובי פריפריה ואזורי לחימה. בנוסף, יש להקפיד על שילוב כלים לניהול רצף טיפולי-שיקומי והכוונה בין-מקצועית בהכשרות הקליניות, על מנת לשפר את איכות הטיפול ולייעל את שיתוף הפעולה בין אנשי המקצוע. המודל עשוי להוות תשתית לפיתוח מדדי איכות מותאמים לטיפול בטראומה רב-מערכתית בשגרה, ולסייע בהערכת אפקטיביות הטיפול לאורך זמן. לבסוף, נוכח התרומה שזיהו המטופלים בטיפול הקבוצתי ובסיוע השיקומי, חיזקה המרפאה רכיבים אלו והרחיבה את היצע ההתערבויות בתחומים אלה.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=