התמודדות נשות חיילי המילואים העוסקות בביה''ח - רצוי מול מצוי , רוניה לו, אחות אחראית פמינית ו'; אלינוי לביא, סגנית אח אחראי טיפול נמרץ לב; מוריאל רוזנוולד, סגנית מיכל רסין מרכז רפואי שמיר - אסף הרופאאחות אחאית חדר לידה; אולגה אמסלם, אחות אחראית חדר ניתוח - רקע: נשים רבות שבני זוגם משרתים במילואים מהשבעה באוקטובר עובדות בבתי החולים. הן נושאות לבדן במשך חודשים ארוכים בנטל ניהול הבית במקביל לדרישה להמשיך כרגיל בעבודה בבי"ח. הבטחת המשך תפקודן בתקופת מלחמה מתמשכת מציב אתגרים משמעותיים. מטרות/שאלת המחקר: לבדוק כיצד מתמודדות נשות המילואימניקים עם מצבן והאם הפעילות שיזם ביה"ח כדי לסייע להן הועילו. שיטת המחקר: נשות מילואימניקים מכל הסקטורים בביה"ח: רופאות, אחיות, 34 המחקר נערך בשיטה האיכותנית נערכו ראיונות עם פארא רפואי ומנהל ומשק. ). בבית. semi structured- in-deep interview המידע נאסף באמצעות ראיון עומק מובנה למחצה ( ניתוח ממצאים: תהליך הניתוח כלל זיהוי תכנים גלויים וסמויים, ניסוח קטגוריות למיון, מיקום קטעי תוכן בעלי משמעות דומה תחת קטגוריה משותפת, והשוואת בין הנתונים שנאספו מהסקטורים השונים, תוך הגעה להיסקים. תוצאות: ההתחלה - "שום דבר בעצם לא הכין אותי למה שבאמת קרה". החיים של הנשים השתנו לגמרי ממועד גיוס הבעל. המושגים לתאור מצבן היו: הישרדות, התמודדות, זירה וחזית. ההתמודדות עם הילדים - כל המשתתפות ציינו כי ההתמודדות עם הפחד של הילדים והצורך להעסיק אותם ללא מסגרות, היה הקושי הגדול ביותר. הדאגה לבעל. בצד הדאגה לילדים נמצאת הדאגה המתמשכת לבעל. ''קרסתי באיזשהו שלב זה היה מבצע הישרדות''. כל המשתתפות תארו את החיים באותה תקופה כמבצע הישרדות מלווה בתחושות של עייפות ולחץ, ריבוי המשימות המוטלות עליהן. מושג שחזר על עצמו בדיווחיהן היה קריסה, עד לכדי כך שחלקן התחילו לקחת תרופות להרגעה ולשיפור מצב הרוח כדי שיצליחו לתפקד. "הקושי התעורר אחרי שהוא חזר - הוא חזר אחר לגמרי". חזרת הבעל הבייתה אפילו להפוגות קצרות לוותה בקשיים ובעיות בזוגיות שצריך לתת עליהם את הדעת. "כל הזמן הייתי צריכה לרדוף אחרי הזכויות שלי" עלו גם תלונות על חוסר שיויון סקטוריאלי בעיקר מצד הפרהרפואיים ומהרופאות שהרגישו כי קופחו. מסקנות והמלצות: המחקר הנוכחי בדק כיצד מתמודדות נשות המילואימניקים שעובדות בבי"ח עם מצבן. ממצאיו מורים שהמשתתפות חוו תחושות של עייפות, לחץ ואפילו קריסה, שגרמו לחלקן לקחת תרופות הרגעה כדי לתפקד. סידור עבודה היה כל הזמן במרכז. הקושי ניכר במיוחד אצל הרופאות שלעיתים הרגישו שהמערכת לא הבינה את מצבן ולא באה לקראתן. הבדלים בין הסקטורים נמצאו בזמינות המידע והתמיכה מצד ההנהלה שהיו בולטים יותר אצל האחיות והרבה פחות אצל הרופאות והצוות הפארא רפואי. ההמלצות שנגזרות ממצאי המחקר: חשוב לברר עם הצוותים למה הם זקוקים ומה יסייע להם ולפעול לתת מענה לצרכים אלה.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=