הם פשוט הקשיבו לי... סיפור יוצא דופן מכבי שירותי בריאות, ראובן איפרגן, יפעת שריג - קאטי פרוב הסיפור: הצטרפתי לקבוצת התמיכה כדי להבין איך לעזור לבת שלי. היא אובחנה עם סטורג' וובר – תסמונת נדירה, מורכבת. חשבתי שנדבר על בדיקות, תרופות, התמודדות – עליה. לא עליי. ואז, באחד המפגשים, העובד הסוציאלי שאל שאלה שנשמעה כמעט לא קשורה: "מה התחביבים שלך?" להפתעתי – השאלה הזו עוררה בי שמחה. שיתפתי שמה שאני הכי אוהבת לעשות זה לשיר, לנגן בגיטרה, ולכתוב שירים. סיפרתי שכשהשירים לא יוצאים בדיוק כמו שרציתי – למדתי להיות בקבלה עם זה. ופתאום – מתוך המקום הזה של יצירה – התפתחה בקבוצה שיחה על קבלה בחיים עצמם. על הורות. על אתגרים. על השאיפה לשחרר ולחבק את מה שיש. ומתוך השיחה הזו – צמח בי מרחב. מצאתי את עצמי משתפת את הסיפור שלי: ילדות עם אובדן. אחות תאומה שנפטרה – בדיוק ביום שבו נולדה בתי השנייה. התמודדות עם סרטן, עם כאב, עם שאלות קיומיות – ועם חיים שממשיכים. והכי חזק? זה שאף אחד לא ניסה לתקן אותי. לא ייעצו. לא שפטו. פשוט הקשיבו. ונתנו לי מקום. ופתאום – בתוך הקבוצה הזו, שהגעתי אליה "בשביל הילדה" – התחברתי לילדה הפנימית שבי. זו שרוצה לעוף. להתבטא. להיות. הרגשתי נראית. והרגע הזה – עזר לי לראות את עצמי. כי לפעמים – כל מה שצריך כדי להצית תהליך ריפוי, זו שאלה אחת פשוטה – שנשאלת מהלב. נראות, גיליתי, היא לא רק מרפאה. היא מחזירה אותך הביתה.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=