היתכנות עומס תרופתי סדטיבי ואנטיכולינרגי כגורם מנבא לדליריום בקרב קשישים מאושפזים מרכז רפואי בני ציוןמגר' הדס שחף, מנהלת רוקחות, המחלקה לסיעוד ע"ש שריל ספנסר, אוניברסיטת חיפה ראש המרכז לחקר ההזדקנותפרופ' אנה זיסברג, המחלקה לסיעוד, אוניברסיטת חיפהיוליאנה סמיצ'נקו דוקטורנטית, רופא בכיר ומנהל יחידה גריאטרית, בני ציוןד"ר רון אוליבן, סגן מנהל רוקחות בני ציוןמגר' רמי קליין, מנהלת מערך שירותי הרוקחות ברשת בתי אבות בן יהודהד"ר רבאב עואד, רקע: דליריום שכיח בקרב מאושפזים מבוגרים, ומקושר לעלייה בתחלואה, בתמותה ובהארכת משך האשפוז. אף על פי שכיחותו, דליריום אינו מזוהה במרבית המקרים בזמן אמת. תרופות בעלות השפעה סדטיבית ואנטיכולינרגית זוהו כגורמי ), אך ההשפעה המצטברת של עומס תרופתי polypharmacy סיכון פוטנציאליים, בעיקר בקרב מטופלים עם ריבוי תרופות ( מסוג זה טרם הובהרה באופן חד-משמעי. מטרות/שאלת המחקר: להעריך האם עומס תרופתי סדטיבי, עומס אנטיכולינרגי וריבוי תרופות בעת הקבלה לאשפוז מנבאים סיכון מוגבר לדליריום. שיטת המחקר: ומעלה בשלוש מחלקות פנימיות. הנבדקים סווגו לשתי קבוצות עם 65 מאושפזים בני 260 בוצע ניתוח רטרוספקטיבי של Drug Burden Index (DBI). עומס תרופתי חושב באמצעות מדד ה- MOTYB ו- RADAR וללא דליריום על פי כלי הניבוי ,)NEWS עבור תרופות בעלות השפעה סדטיבית ואנטיכולינרגית. נכללו משתני רקע נוספים: גיל, מין, חומרת מחלה ( ) הנתונים נותחו באמצעות Norton ) ומצב תפקודי. ( polypharmacy ≥5( ) ריבוי תרופות Charlson’s מדד תחלואה, ( - לצורך בחינת תרומת Harrell’s C-statistic ) ו- Survival Analysis , ניתוח הישרדות ( ROC regression רגרסיה לוגיסטית, המשתנים התרופתיים ליכולת הניבוי של המודל. תוצאות: Exp(B)=2.93, 95% CI בניתוח הלוגיסטי נמצא כי עומס סדטיבי בעת הקבלה נמצא כגורם סיכון מובהק לדליריום ( ). עומס אנטיכולינרגי לא נמצא כגורם Exp(B)=3.63, 95% CI [1.34–9.83], p=0.01( ), וכן ריבוי תרופות p<.001 ,]6.05–1.42[ הצביע על תרומה מובהקת אך בינונית של התרופות לניבוי דליריום ROC regression סיכון מובהק לדליריום. ניתוח ה- לא הראו תוספת תרומה של Harrell’s C ), כאשר גיל נמצא כגורם משמעותי יותר. ניתוחי הישרדות ו- HR=1.23, p=0.039( .)Harrell’s C = 0.744( ) מעבר למשתני הרקע Harrell’s C = 0.60; Uno’s C-difference p>0.29( עומס תרופתי מסקנות והמלצות: לתרופות בעלות השפעה סדטיבית ולריבוי תרופות נמצאה תרומה לסיכון לדליריום, אך הן אינן מהוות גורם מרכזי בניבוי לעומת משתני רקע כגון: גיל ותפקוד. עומס תרופתי עשוי לשמש חלק מהערכת הסיכון הכוללת, אך אינו מהווה כלי עצמאי מספק כגורם מנבא לזיהוי מטופלים בסיכון גבוה. מומלץ לשלב את הערכת עומס התרופות בפרוטוקול הקבלה כחלק מגישה קלינית אינטגרטיבית, ולבחון בעתיד שילוב בין נתונים פרמקולוגים וקליניים לשם שיפור יכולת הניבוי של דליריום.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=